חסידות על מלכים ב יז:כו

ו. וזה שאמרז"ל (ילקוט איכה) על פסוק חטא חטאה ירושלים ישראל חטאו בכפלים שנא' חטא חטאה לכאורה בענין החטא לא שייך כפל כי מי נתן קצבה לחטאים לומר שעד כאן חטאו ואח"כ חזרו וחטאו עוד חטאים במנין האלו ונעשה כפליים. ואם הרבו לפשוע לרבות החטא נכונה לומר שהרבו מאוד לחטוא ומה זה לשון כפליים וידוקדק לשונו לפי המשל הלז. כי הנה שר האלף אם לא ישתדל בגודל חריצת וחכמת שכלו הזך לשמור את משמרת מלכו ולהעלות תמיד על מחשבתו אופני עבודתו איך יתגדל כבוד המלך ולא יבוטל רצונו ככל אשר צוה ויהי' זריז וחרוץ לעמוד בבוקר להיות עומד לפני המלך לשרתו. וכאשר הוא אינו שם זאת על מחשבתו ורק עוסק בדברי עצמו להיות אוכל למעדנים ולהתענג בתענוגים ולהתגרות בשינה יותר מדאי. הנה אצלו זה ודאי לחטא גדול יחשב לו כי אינו עושה כראוי לו לפי גדלות מעלתו. ולא כן שר העשרה לא יעשה אלו הדברים לא יחשב אצלו לחטא כי לפי גסות שכלו וחומריות טבעו מה לו לחשוב יותר כי אם לאכול ולשתות ולשבוע. וכשיצטרך לעמוד בקשרי המלחמ' יעשה כפי כוחו. ולא לפי שכלו כי לא למד תכסיסי מלחמה ועבות שכלו לא ידע כי אם להכות אם יוכל. אף לא יצרך לעמוד בבוקר לשירות המלך כי אין כבודו של מלך להשתמש בזה. אבל אם זה השר העשרה ילך אל בתי משתאות וישכר עצמו כשיכורו של לוט ויהי' מוטל מושלך בחוצות בשווקים וברחובו'. והכלבים יסבבו אותו כדרך הגרוע אשר לא יחוס אפילו לכבוד עצמו. ומכ"ש לכבוד המלך. מה מאוד ימאס זה בעיני המלך ולחטא גדול יחשב אפילו לפי דרגתו הקטנה בעשותו מעשה כזה וכדומה מעשיות הגרועות אשר לא יעשנו כי אם א' הנבזים. והנה אם שר האלף יעשה חטא כזו שאפילו לשר העשרה הי' נחשב לחטא לפי ענין מעלתו הקטנו הרבה משר האלף. זה החטא מכונה לחטא כפליי' וכך המלך מוכיח אותו ראה שחטאת בחטא גרוע כזה שאף אם שר העשרה הי' חוטא בזה לחטא הי' נחשב אצלו ועתה אתה שר גדול נכנסת לחטוא בזה הנה מעשה רע החטא הלז לכפליים נחשב כי אין שייך על כזה לומר שהרבה לחטוא כי לא חטא כי אם חטא אחד ורק נקרא על שם כפליים לפי ענין מהותו. וזה הי' בישראל שנאמר בם חטא חטאה וגו' כי החטא שהוא רק לפי מעלת השר אין לכנותו בחטא סתם רק לתלות החטא בהגדול' שלפי גדולת השר נחשב לחטא כחטאת האד' הנז' אבל החטא הכלול הכל להיות בשם סתם חטא יכונה הוא החטא אשר אף לגבול עבד הפשוט כי חטא סתם הוא שלכל נקרא זה חטא אף לפחות שבפחותים והנה ידוע שהרבה הקב"ה לישראל תורה ומצות. יתירו' על שבע מצות בני נח והוא עבור מעלתם הגדולה וזכותם שיש להם עשר ידות במלכות ולפי מעלתם כן צריכים להתנהג ביותר דקות וזיכוך בענין מאכלות אסורות והדומים להם שלא לטמטם את לבם וכן שאר כל הל"ת כי הם קרובים אל המלכות ועושין בכל יום שירות המלכות לעמוד תמיד לפניו. ודאי שצריכי' להתנהג בגודל דקות דקה מן הדק' שלא יהי' בהם רוח מה או שאר דברים שאינם ראוין לעמוד עמהם לפני מלך מלכי המלכי' ואם איש הישראל חוטא בחטא השייך לו מלבד השבע מצות בני נח בשם חטא ישראל יכונה אבל כשחטאו ישראל בע"ז ובג"ע ושפיכת דמים ושארי חטאים שאף לאומות העולם לפי גסותן וחומריות שכלן העב לחטא יחשב. חטאים האלו לכפליים נחשב וע"ז מתמה הכתוב חטא חטאה פי' שחטאו בחטא הנקרא חטא סתם הכולל לכל החטאים שנקרא חטא לכל ולא לישראל לבד ועבור זה למד מפסוק זה שחטאו בכפליים כנזכר וזה כוונת הקרא ואנכי נטעתיך שורק ואיך נהפכת לי סורי גפן נכרי' וכפי' רז"ל (מובא ברש"י ע"פ זה) שורק הוא שש מאות וששה מצות שנצטוו ישראל יותר על בני נח ומסיים הקרא ואיך נהפכת וגו' ולכאורה הוא כשפת יתר שהיה לומר איך נהפכת לנכרי' ומה הוא לשון סורי גפן נכריה אחר נהפכת אכן הכל הוא ע"ד חטא הכפל הנזכר. ואמר הלא אנכי נטעתיך שורק כלומר שהוספתי לך שש מאות ושש מצות מנין שורק עבור מעלתך הנפלאה מכל האומות ואילו כהם חטאתם ג"כ היה נחשב אצליכם לחטא ואיך עתה נהפכת לכזה. שאף אצל הגפן נכריה הי' זה נחשב לסר מדרכו לכן חטאתכם כפול למשנ' וזה ענין בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי שגדלתי ורוממתי אותם במצות יתירות וצויתי אותם במצות יתרות להורות על גדולתם ורוממתם שהם קרובים אליו והם עשאו פשיעה ומרידה בי וזה קשה מאוד לפני ובזה הוא סיום הקרא כמעשה ארץ מצרים וגומר עבור שהארצות האלו המה מרומזים על דרגת האדם וידוע אשר חיות ונשמת אומות העולם אינם ניקחים כי אם מבחי' חיות הארץ אשר על כן נקראו עמי הארצות ומאחר שאף בבחי' הארצות יש דרגות ומעלות משונות זו מזו כאשר ידוע שמצרים הוא הדרגא התחתונה שבחיות הארץ עד שנקרא ערות הארץ וארץ ישראל הוא המובחר והחשוב מכל הארצות עד שנקראת לב הארץ שהוא החשוב שבאברים ומצינו בכתוב שהאומה שלא היתה יכולה לצאת נגד מעלות וחיות הארץ ההוא שהיו יושבים בה והוא מעשי הכותים (מלכים ב' י"ז) כשבאו לארץ ישראל והיה בהם מעשים המכוערים לפי חיות הארץ ההוא ולא יכלה הארץ לסובלם השחית הארץ בהם כמאמר הקרא שם ויאמרו למלך אשור הגוים אשר הגלית ותושב בערי שומרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ. וישלח בם את האריות וגו' ומסיים כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ. ובפירוש אמרה תורה ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי' אשר לפניכם וגו' משמע דגרישת הגוים מעל הארץ הי' עבור שלא יכלה הארץ לסובלם והקיאתם. לפיכך אחר שדיבר הקרא במעלת ישראל שבאו עד הלום להיות נקרא שם ד' עליהם להקרא אלהי ישראל מחמת גדול' מעלת' אמר הקרא לכן לא תעשו מעשיכם שיהיו רצוים למעש' ארץ מצרים לבד שישבתם בה וגם אם תאמרו שתעשו בדרגא יתירה שתהי' רצויה ממעשיכם אף לדרגת ארץ ישראל. שלא תקיא אתכם הארץ כנען אשר אתם באין שמה. אף בזה אין אתם יוצאין בזה חיוב עבודה עבור מעלתכם שאמרתי לכם באתם לדרג' גדולה ויתירה להיות אני ה' אלהיכם כאמור. ואפשר שזה הוא משבח הקב"ה בכמה פעמים בתורה אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כלומר דעו וראו כמה מעלות טובות למקום עליכם שבאתם עד הלום להיות אני ה' אלהיכם ומאיזה מקום הגבהתי אתכ' מדרגא התחתונ' שבתחתונה ארץ מצרים ואפשר גם בזה רמז משה ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים הכל על דרך שכתבתי שהשם אלהיכם לא על גדולתם אמר להם אלא בפשוט אמר משה לראיה על זאת שאתה אמרת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים משמע שלא נתת להם תלוית ראש כי אם שהוצאתם מארץ מצרים ודי להם אם יבואו לדרגת ארץ ישראל ולא יותר ולכן אינם ראוין לעונש כנ"ל ועתה בא הכתוב להוסיף על אזהר' ישרא' ואמר מאחר שאתם באתם אל מעלה וגדולה הזאת להיות נמשל ליועץ המלך אשר המלך קרא שמו עליו הוסיף הקרא לדבר באהב' עם עם ב"י כאילו המלך מדבר עם החביב עליו לבד מזה שכתבנו שאומר לו שמצד גדולתו ראוי להיות עינו בראשו לשום כבוד למלך. חוץ לזה מדבר עמו. ואומר לו ראה מה זה בידך. הרי מי שנעשה ממוצע בין המלך ובין כל בני המדינה והוא תמיד המוציא והמביא מאת המלך כל צורך עבדיו וכל עמו והכל הולך אחר גודל חן וגודל רצוית המלך ובעת שחפצו ורצונו ליירא ולענוש את א' מאנשיו ובבוא היועץ שהוא אוהבו ביותר לפניו מתרצה על ידו פני המלך להיות פניו של זעם הולך מכל וכל ודרך משל צהלו פניו מגודל שמח' אוהב הלז. אז ודאי יקרע הגזר דין או עכ"פ שניקל הדין עד מאוד. וכן בעת שחפצו להטיב להבריות ע"י היועץ הלז ובשעת פסיק' הטובה לב המלך טוב מאוד על ידו. בעין יפה הוא נותן הכל ומפיו יבורך כל עמו ואנשיו בגודל חדוה ושמחה כיד המלך ואך אם לא כן היועץ אצל המלך בתכלית אהבה רבה רק בדרך סרסורא דמלכא מחמת שאי אפשר להיות המלך ובני המדינה בלתי ממוצע ביניהם. די לו בזה שעל ידו נעשה ההטבה והגזירה כפי העת הראוי בלא הוספות הטובה וגריעות הרע כי אינו כדאי באהבתו להמתיק ולהפך הענין. וזה שאמר הקרא מאחר שאתה זכית להיות אתה ממוצע ביני ובין הנבראים. צריכין אתם שתשימו זאת על לבכם שתשמרו חקותיו ומצותיו בדרך היתירה עד מאוד. שתהיו אתם בעצמיכם ראוי לגוף הענין. שאני מטיב לבריות או ח"ו מרע להם. שיהי' הכל אחר מעשיכם ואחר האהבה שלכם בכדי להרבות הטוב' למעט העונש. וזה ושמרתם את חקותי ללכת בם אני ה' אלהיכם. כלומר שכך תשמרו אותם עד שתהיה כל הליכתי והנהגותי בכל הנבראים אחריכם מחמת אהבה וחיבה שלי עליכם. שע"י יהיה כל השפעת הטוב ומיתוק הדין. עבור אהבתכ' הגדולה אלי. או שהקרא מתחלק לשני טעמים. האחד שתשמורו את חקותי כדי שיהיה כל הנהגותי בבחי' שם הוי' הרחמים הגדולים והשני שתזכו שאהי' אלהיכ' להקרא שמי עליכם ושעל ידי יתוודע ויתגדל שמי בפי כל ותראו להיות מעשיכם רצוים לגדולה זו. וזה א' ללכת בם אני ה' הרחמים והב' שאהיה אלהיכם כאמור:

ברוך המקום ברוך הוא וכו'. חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים וכו'. הנה עדות הוא אותיות דעת ועל דעת איתא בתקוני זוה"ק (ריש תקונא ס"ט) ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו דלית זיוג אלא בדעת וכו' היינו שדעת הוא חיבור וזהו מה העדות והחוקים והמשפטים היינו שהחכם שואל ומבקש להבין החיבור מחוקים למשפטים. כי ענין חוקים הם דברים הנחקקים כך בהשורש בלי התגלות שום טעם בהם רק חוק ולא יעבור. וענין משפטים רומזים על דברים שמכירין בהם שפיר הטעם כי יש בהם הבנה לפי סדר המשפט ושורת הדין שהשכל מחייב כך ע"ד שמצינו בכתוב (מלכים ב י״ז:כ״ו) לא ידעו את משפט אלהי ארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט וגו' והאריות מורה על הנקודה האמצעית כמאמרם ז"ל בגמ' (זבחים) והאריאל שתים עשרה וגו' מלמד שמאמצע הוא מודד וכו' וזהו וישלח בם את האריות והנם ממיתים וגו' היינו שהנקודה האמצעית מזה הארץ לא היתה יכולה לסבול אותם שלא ידעו את משפט אלהי ארץ הרי שמשפט מורה על התגלות הטעם שמוכרח להיות דוקא כפי אותו הסדר משום שהשכל מחייב כך נמצא שמשפט הוא לגמרי ההיפך מחוקה לזה שואל החכם ומבקש לידע החיבור מחוקה למשפט. כי הנה זאת שפיר מחייב המשפט שיברר השי"ת את מי שעובד אותו כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכ"ח:) מנא ידעינון דקב"ה אתרעי בי' בבר נש ושוי' מדורי' בי' כד חמינון דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלי' אבתרי' דקב"ה בלבי' ובנפשי' וברעותי' וכו':